לֹא תִּהְיֶה פֶּסִימִי

איסור לשון הרע כאיסור להיות פסימיסט, וההודיה שנולדת מראייה טובה
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן

לחץ כדי להתחיל האזנה, או לחץ על כל פסקה כדי להתחיל להקריא ממנה
1.0×
גודל טקסט: 100%

📑 תוכן העניינים

הקדמה

איסור לשון הרע ידוע לכל, אך נוסחו בפרשת קדושים מפתיע: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". לא "לא תדבר", אלא "לא תלך" — לשון הליכה, כלשון מרגל. השיעור הבא מגלה שבבחירת מילים זו טמון עומק גדול: האיסור אינו רק על הדיבור עצמו, אלא על עצם ההליכה לחפש את הרע. וזו, מתברר, אותה מידה בדיוק שבזכותה, או בהיעדרה, נקבע האם אדם הוא בעיקרו אופטימי או פסימי בהשקפתו — ועד כמה הוא זוכה להודות לבורא עולם.

פרק א

לֹא תֵּלֵךְ רָכִיל — לֹא רַק לְדַבֵּר, גַּם לֹא לִרְאוֹת רַע

📖 בפרק זה:

מדוע נכתב האיסור בלשון "הליכה"

מדוע כתבה התורה את איסור לשון הרע במילים "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ", ולא פשוט "לא תדבר לשון הרע"? "רָכִיל" הוא לשון מרגל — מי שהולך ומחפש. התורה, בבחירת מילים זו, רומזת שהאיסור אינו רק על הפה שמדבר, אלא כבר על הרגליים ההולכות לחפש את הרע. יהודי אינו רשאי ללכת ולחפש רע — לא בחברו, ולא בעולם כולו. עליו ללכת ולחפש דווקא את הטוב, את "החלק הטוב", ולפרשו לחיוב.

חטא המרגלים: ארבעים יום על ראיית רע בלבד

לחיזוק הרעיון הזה, מביא רב חיים שמואלביץ שאלה חריפה: בפרשת שלח מסופר על המרגלים שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל, ונענשו יום כנגד שנה — ארבעים שנה במדבר, כנגד ארבעים יום שהיו בארץ. שואל רב חיים: הרי הם לא דיברו לשון הרע ארבעים יום רצופים — היו אולי כמה שעות בלבד של דיבור! מדוע העונש חמור כל כך? עונה רב חיים חמור: העונש לא היה רק על הדיבור, אלא על עצם הראייה — כל ארבעים היום שבהם הלכו וחיפשו את הרע בארץ, נחשבים כחלק מהחטא. וזהו בדיוק מה שמלמדת אותנו התורה בפרשת קדושים: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל" — אל תלך, אל תסתובב, אל תחפש את הרע, לא בעולם ולא בין אדם לחברו.

ב הֶחָכָם רוֹאֶה אֶת הַחֲצִי הַמָּלֵא
✡
פרק ב

הֶחָכָם רוֹאֶה אֶת הַחֲצִי הַמָּלֵא

📖 בפרק זה:

"מי חכם" — ראשי תיבות חצי כוס

נשאל רבי יעקב גלינסקי, שעבר בחייו צרות רבות מאוד, כיצד הצליח תמיד לשמור על שמחתו. השיב: "אני אדם נמוך קומה. תמיד, כשעמדתי ליד השולחן, ראיתי רק את חלקו התחתון — ראיתי תמיד את החצי התחתון, לא את החלק העליון החסר. לכן תמיד הייתי שמח". ויש רמז נאה נוסף: הפסוק בתהלים אומר "מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'" — ו"מי חכם" הוא ראשי תיבות "חצי כוס", כי החכם הוא זה שרואה תמיד את החצי הכוס המלאה, ולא את הריקה.

רבי יעקב גלינסקי; תהלים קז, מג

"וירא אלוקים... והנה טוב מאוד" — ללכת בדרכי ה'

גם הפילוסוף הכללי גוטפריד לייבניץ, בספרו על ה"עולם הטוב מכל העולמות האפשריים", טען שמכיוון שהבורא הוא טוב מוחלט ובלתי מוגבל, בהכרח בראו עולם מושלם בתכלית. ומצינו כבר בתורה עצמה: "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". היה אומר הרב אביגדור מילר: "והלכת בדרכיו" — כשם שבורא עולם ראה את עולמו כטוב מאוד, כך גם אתה, הדומה לו, תחפש בכל דבר לראות את הטוב, לשבחו ולהודות לבורא עולם עליו. אל תהיה פסימי, אל תלך רכיל — אלא לך וראה טוב, בעצמך, בחברך, ובבריאה הנפלאה של בורא עולם, ותודה ותשבח.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. ויקרא יט, טז — "לא תלך רכיל בעמיך"
  2. במדבר יג-יד — חטא המרגלים; במדבר יד, לד — יום לשנה
  3. תהלים קז, מג — "מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'"
  4. בראשית א, לא — "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"
  5. גוטפריד וילהלם לייבניץ, עקרוני הטבע והחסד המיוסדים בשכל
▲